<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ג סימן מ"ד</h1>
<h2>דף כב.</h2>
עמדתי ואתבונן בטענות ר' פרג על יורשי אחיו, וראיתי טענותיו המחודשות, כגחלים לוחשות, כי התשעים דינרי זהב אינם משארית הספינה שנשטפה בנמל. והזכיר בזה כמה ראיות, אפשר הם אמת והיו היורשים גדולים, אבל ליורשים קטנים אין דיין רשאי לשמוע אותם, וכדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל [ב"ק קי"ב ע"א] גבי בר חמוה דרבי ירמיה, אמר ליה מייתינא סהדין דאחזקי בה בחיי אבוה, אמר ליה וכי מקבלים עדים שלא בפני בעל דין, דיתומים כמאן דליתנהו דמי. ואפילו יצא עליהם שטר חוב והניח אביהם קרקעות אין נזקקין להם אלא אם כן ריבית אוכלת בהן משום דאיכא פסידא ליתמי, או לכתובת אשה משום חינא, כדאמרינן בפרק שום היתומים [ערכין כ"ב ע"ב]. וכל שכן אם אין שם אלא מטלטלין, דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי אפילו גדולים [כתובות צ"ב ע"א] אפילו כתקנת גאונים אלא אם אביהם שיעבד מטלטלי אגב מקרקעי, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות [פט"ז ה"ז] והלכות הלואה [פי"א הי"א]. וזה מספיק לשתק ר' פרג בטענותיו החדשות.
